Item List

ברור, גם אני אוהבת יהלומים. איך לא?! אבל... לא בהכרח את אלה הלבנים והמנצנצים המוכרים. הטבע המופלא מייצר מגוון רחב של יהלומים בצבעים מגוונים ובאיכויות שונות ומרשימות. דווקא אפורים או שחורים, גולמיים או סלייסים דקים, הם אלה שמפעימים אותי ואליהם אני נמשכת. יש המון סוגים של יהלומים אפורים וסלייסים בגוונים שהם עולם שלם וכל יהלום שכזה הוא יחיד במינו. אני משקיעה שעות רבות בבחירת היהלומים ובמחשבות על האופן בו אני בוחרת לשלב אותם בתכשיטים שלי. יהלומים לבנים איכותיים הם כאלה שרמת הניקיון והצלילות שלהם היא גבוהה ביותר. ביהלומים האפורים ובסלייסים אני דווקא מחפשת את אלה שעשירים ביותר ב"ליכלוך", שהוא בעצם המינרלים המרכיבים את החומר ממנו עשוי היהלום. דווקא היהלומים "המבולגנים", שמלאים בתוכן מינרלי פרוע, אלה היהלומים היפים והקסומים ביותר בעיניי. הניצנוץ המיוחד של האבנים האלה תמיד מצליח לרגש אותי. ניצנוץ שונה, כאילו האור עובר דרכן בצורה שונה מכל היתר ומצליח להוציא מהן את המיטב. כשאני משלבת את היהלומים בתכשיטים שלי, אני מנסה לדייק את כמות הזהב שתהיה סביב היהלום המשובץ, כך שהנוכחות שלו תהיה במלואה ובמיטבה. אני מוצאת שהזהב הצהוב בגימורו המוברש (מט), משתלב בצורה היפה והמוצלחת ביותר עם היהלומים האלה, כך ששני החומרים המופלאים האלה מחמיאים אחד לשני ומשלימים אחד את השני בצורה מושלמת. ומה לגבי המחיר? מחירם של היהלומים האפורים לרב נמוך מיהלומים לבנים באותו הגודל. אגב! ילידות אפריל, יהלום היא אבן החודש שלכן, שתדעו...

בטבעת זו, שהלכה לאיבוד... כן, זו טבעת הנישואים שלי (אחת מהן, אבל על זה כבר כתבתי בפוסט אחר...) והיא הלכה לי לאיבוד. בארגנטינה. אחר צהרים אחד, בדרך למלון, גיליתי שהטבעת הדקיקה הזו נעלמה. אחרי חיפוש בתיק ובכיסים, הבנתי שאין טעם לחפש. היא פיצית. מה הסיכוי שמישהו ימצא אותה? ואנחנו אחרי עוד יום טיול בבואנוס איירס, איפה להתחיל בכלל? ואז נזכרתי. ביקרתי באותו יום בחנות יפהפיה, מלאה בחפצים יפים ומיוחדים לבית. מצאתי שם מעין קובית עץ שחשבתי שתתאים כמעמד לטבעות. הנחתי עליה כמה מהטבעות שלי, ראיתי שזה מושלם, קניתי ויצאתי. הבנתי שאם יש מקום אחד שאולי אפשר למצוא בו אותה, זה המקום. חזרתי בריצה לחנות ובספרדית המתנשפת והשבורה שלי סיפרתי למוכרת (שזכרה אותי), שנפלה לי טבעת. היא באה מיד לחפש איתי. חיפשנו יחד כמה שניות במקום בו היתה הקוביה ולא מצאנו. פתאום היא התכופפה ומצאה לי את הטבעת, שהיתה מונחת על השטיח! התחלתי לבכות... לא ברור, הא? הרי יש לי שתי טבעות נישואים וזאת היא הפשוטה יותר וגם הפחות יקרה מבין השתיים. ואני יכולה להכין לי בקלות עוד אחת כשנחזור לארץ, מה הביג דיל? בכל זאת, זו הטבעת שאני עונדת מאותו יום שמח ונקשרתי אליה... והמוכרת המתוקה? התחילה לבכות יחד איתי. התחבקנו בדמעות, הודיתי לה המון וחזרתי בריצה למלון. מאושרת סיפרתי לבן ולבנות שהטבעת נמצאה והלכתי לחתוך ירקות לארוחת ערב. מאז אני בודקת כל הזמן שהיא לא נעלמה לי שוב. ככה הם, התכשיטים האלה. מסמלים לנו בשקט רגע בחיים, מישהו או מישהי, אירוע או מקום. כשהם אובדים לנו, הלב קצת נשבר. נכון, זה רק חפץ. אבל לא תמיד ניתן למצוא תחליף או לשחזר. תכשיט הוא החפץ היחיד שנמצא כל הזמן עלינו, חלק מאיתנו, מנצנץ לנו זיכרון יקר. הטבעת שלי נמצאה, אבל היו גם תכשיטים שאבדו לי עם השנים וטרם נמצאו. מוזמנות לחלוק גם אתן מסיפורי התכשיטים האבודים שלכן. זו טבעת הנישואים השניה, שבינתיים יושבת לה טוב טוב על האצבע!

יש לי 2 טבעות נישואים. שתיים. למה? הנה ההסבר: אירוע החתונה שלנו התחלק לשניים – ביום חמישי, 14 מאי 2009 בערב, ערכנו חופה קטנה ויפה על הדשא שבביתו של דוד שלי בחיפה. אירוע קטן, עם משפחה קרובה וכמה חברים, היה פשוט ומקסים. למחרת, ביום שישי בצהריים, ערכנו מסיבה שנמשכה עד הלילה, במקום המדהים שנקרא "אוהל יעל", שגם בו ערכנו חופה מרגשת ולאחריה ארוחה ומסיבה גדולה. אז לשני האירועים האלה הכנתי טבעות נפרדות. לחופה הראשונה, עם הרב טולדנו החביב, הכנתי טבעת פשוטה ודקיקה. כמעט הכי דקיקה אפשר, רק כדי שלא תתעקם וכדי שיהיה לבן מה לענוד לי על האצבע. את הטבעת המלופפת והגדולה, שמרתי לחופה השניה. זו היתה חופה בנוף הטבעי והיפה של הגליל התחתון, שהנחה אותה חבר שלנו (גילי האלוף) ובירכו בה אמא שלי, אבא של בן, סבתא של בן (שהגיעה מארגנטינה והגעגוע אליה גדול), דור (שתירגם את הברכה שסבתא בובה בירכה בספרדית), חברה טובה שלי וגם בן ואני בירכנו אחת את השני. ידענו שיהיה כל כך מרגש בחופה הזאת, ובגלל זה החלטנו לשלב בה ענידת טבעות משותפת, כך שאת הטבעת המלופפת, הגדולה והמרשימה שעיצבתי לי, שמרתי דווקא למעמד הזה. מה גם שהעיצוב שלה בכלל לא מתאים לטבעת איתה ניתן לקדש בחופה הלכתית... אותה טבעת דקיקה, בין אם אני בעיסוי מפנק, לשה בצק או שותלת באדמה – לא יורדת לי מהיד לעולם. היא היחידה אני לא מורידה, לא משנה מה. אספר גם שדווקא הטבעת הדקיקה הזאת מצאה חן בעיני כמה נשים ובחרו בשכמותה לטבעת נישואים, מבלי לחוש שום צורך בטבעת גדולה ובומבסטית. דווקא בזכות העדינות, הפשטות והקוטן שלה, היא נוכחת לא פחות מטבעות אחרות. אני גאה בכל אלה שבחרו בטבעת הזאת לאירוע החשוב שלהן. והמלופפת? היא הטבעת הכי יקרה שלי ולכן לא ממש ברת השגה עבור לא מעט נשים. לכן, בתקופה בה עבדתי בציפוי זהב, הכנתי דומות לה מכסף וחלקן ציפיתי בזהב. כך התאפשר ללא מעט מלקוחותי להתחדש בטבעת מלופפת, גדולה ומרשימה, שאפילו הופיעה במגזין "לאישה". עברו הרבה שנים מאז ותקופת הציפויים היא חלק מההיסטוריה של העסק שלי, לכן היום ניתן להכין אותה מזהב בלבד. יש לך סיפור מעניין על תכשיט שלך ובא לך לחלוק איתי? אשמח מאד מאד את מוזמנת להגיב כאן או לכתוב לי במייל, בפייסבוק או באינסטגרם. תודה מראש על השיתוף!

אי אפשר לדעת איך השבוע הזה יסתיים בקושי אפשר להבין איך הוא בכלל התחיל. עוד שבוע של ימים מורכבים כל כך, רגשיים, מבלבלים, לא צפויים... בתוך החיים המוטרפים האלה, גם אני מנסה בכל יום מחדש, להבין ולמצוא את הדרך החדשה שלי. בשבועות הראשונים למלחמה הייתי משותקת. לא הצלחתי לאסוף שוב את עצמי ואת המחשבות לכדי עבודה ויצירה. רחוק מזה. חשבתי, כמו רבות אחרות בתחומיהן השונים, שתכשיטים יהיו הדבר האחרון שיעניין מישהו, למרות שידעתי שדווקא לתכשיטים יש כוח ענק בחיזוק, בעידוד, ביכולת להנציח וגם להזכיר, יכולת מיוחדת השמורה אולי בעיקר לתכשיטים ולקעקועים. כך גם אצלי: ביום השני למלחמה, מתוך צורך עצום לקבל איזשהו חיזוק, ליפפתי סביב הרגל שלי את השרשרת היחידה שיש לי מסבתא לאה שלי, שנפטרה כשהייתי ילדה. רציתי ממש בדחיפות להרגיש איכשהו שוב קרובה אליה, מחובקת ואולי אפילו מוגנת. על הצוואר אני עונדת את השרשרת שקבלתי מסבתא מלכה שלי, שנפטרה לא מזמן. אין סיכוי שאוריד אותה ממני בקרוב. אני צריכה להרגיש שהיא איתי, מלווה אותי. כאן בתמונות: סבתא לאה שלי וקעקוע שעשיתי לזכרה של סבתא מלכה. באופן כמעט פאסיבי, כשפנתה אלי חברה מהקיבוץ וסיפרה לי שבעיתון "לאישה" ובמדור FF ב"מאקו" יש ביקוש לשרשראות שמתאימות לרוח התקופה: כאלה עם מגיני דוד, משפטי חיזוק, או תליונים של ארץ ישראל, השתכנעתי להכין משהו ולשלוח. מה שיהיה יהיה. היות ונושאים כאלה מעולם לא ניתן היה למצוא בעיצובים שלי ומעולם לא חשבתי שאשתמש במוטיבים כאלה, בחרתי 2 תכשיטים קיימים, ועל הבסיס שלהם יצרתי 2 דגמים חדשים, שאכן מתאימים לרוח התקופה. את שניהם שלחתי לפרטי הקשר שקבלתי מחברה שלי והמשכתי הלאה. להפתעתי, גיליתי אחרי כמה ימים ששני הדגמים אכן זכו להתפרסם, בעיתון "לאישה" וגם באתר "מאקו". שמחתי גם לקבל מכמה נשים פניות לרכוש את הדגמים האלה, התרגשתי שהם נגעו לליבן ודווקא בהן בחרו מתוך המבחר שפורסם. שמחתי גם על ההזדמנות לתת להן ולנשים נוספות - חיילת חמודה, מילואימניקית, נערת בת מצווה, למשל... להתחזק ולהתעודד קצת מתכשיטים חדשים דווקא בימים האלה. ויש עוד תכשיט אחד חדש אותו כן יצרתי. התבקשתי לעצב שרשרת עם תליון שמנציח ילד שנרצח המלחמה הזאת. אולי גם עליו אספר יום אחד. ככל שעברו הימים, הצלחתי לאסוף כוחות ומוטיבציה שיאפשרו לי לחזור לעבוד בהדרגה. ימי העבודה בסטודיו החדש שלי הם הטובים ביותר. אני מצליחה, בצמוד לחדשות, לעבוד במרץ יחסי. אותו סטודיו חדש, ימשיך לחכות בסבלנות לאירוע פתיחה חגיגי שיבוא בימים טובים יותר, בתקווה שיגיעו בקרוב. מחכה בכיליון עיניים לימים שקטים וטובים, שכל החטופות והחטופים ישובו הביתה בבריאות שלמה, נפשית ופיזית. שהחיילים והחיילות יסיימו את המערכה הקשה הזו בבריאות ובטוב, עד כמה שאפשר. שתושבי ותושבות הקיבוצים, המושבים והערים שחוו את הקושי הנורא, ימצאו את הכוחות להרגיש בית חזק ובטוח, בכל מקום בו יבחרו. שנרגיש שוב בטוחות ונינוחות בעשייה ובפרנסה שלנו. שכ-ו-ל-נ-ו נשוב למסלול חיינו, עד כמה שניתן.

כמו שכבר הספקתי ללמוד, העולם נחלק לכאלה שאוהבות לענוד רק זהב ולכאלה שהולכות אך ורק עם תכשיטי כסף. טוב, יש גם כאלה שמשלבות גם וגם... אך נדמה שהרוב הן עקביות בסוג המתכת שהן עונדות ברגע נתון. אני? כל חיי ענדתי כסף. היה לי (בעצם, יש לי עדיין...) אוסף מכובד של טבעות כסף גדולות ועגילי כסף קטנטנים צמודים. הייתי די מכורה לתכשיטי כסף מהסוג הזה. התחלתי לאהוב וללכת עם זהב רק ברגע שהתחלתי ליצור בעצמי תכשיטים בזהב. כמה מילים על המתכת היפה הזאת - כסף: סימנה בטבלה המחזורית הוא Ag. על תכשיטים וכלי כסף תוכלו למצוא את חותמת המספרים 952, שזה אומר שהחומר עשוי 92.5% כסף טהור. עם הזמן וכדרך הטבע, כסף נוטה להשחיר (להתחמצן). יש כאלה שאוהבות את ההשחרה של התכשיט ומוצאות שהיא מחמיאה לו ו... כאלה שלא. ואני טוענת – תלוי בתכשיט! תכשיטים עם פרטים, שכבות או עיטורים יקבלו אופי מעניין ועמוק יותר כאשר ישחירו. לתכשיטים חלקים ההשחרה תחמיא פחות. יש גם אפשרות להשחיר את התכשיט בצורה יזומה כחלק מהעיצוב ומהגימור שלו. מבחינת גימור - כסף בגימור מט מקבל גוון מהמם של כמעט לבן. בעיניי – זה גוון מדהים. הגוון הזה משתלב מדהים עם כל גוון אחר, גם עם זהב. מבחינת אבנים – ורודות ושחורות ישתלבו בצורה מושלמת עם גוון הכסף בגימור מט. בונוס נוסף הוא שמחירו הנגיש של הכסף מאפשר מבחר גדול של תכשיטים, שילובים וסגנונות. ועכשיו – הזהב! הזהב היא מלכת המתכות. סימנה בטבלה המחזורית הוא Au. זהב טהור הינו זהב 24k אך כמעט ואין תכשיטים עשויים רק מזהב טהור. על רב תכשיטי הזהב תוכלו למצוא את החותמות הבאות: 14k, 18k או 22k. ישנם גם תכשיטים עשויים 9k אך בארץ שימוש בזהב זה הוא לא רווח. מה ההבדל בין הקראטים השונים? ככל שהקראט גבוה יותר – אחוז הזהב הטהור בו גבוה יותר. מאפיינים נוספים של כל קראט הם הגוון, הקשיות, נקודת ההתכה ו... המחיר. בטבע, גוונו של הזהב הטהור הוא צהוב בוהק. כדי ליצור זהב לבן או אדום, מוסיפים לזהב הטהור מתכות אחרות, כמו כסף או נחושת. תכשיטי הזהב, בשונה מתכשיטים מצופי זהב או עשויי גולדפילד, עמידים ביותר ונשמרים היטב במקלחת, בים ובשימוש רגיל בחומרי ניקוי ביתיים. לכן תמיד כדאי להשקיע יותר בתכשיט אהוב אחד ומיוחד עשוי זהב אמיתי ולא ממתכות שמחקות זהב ושסופן לדהות או להתקלף. בעבודה שלי, אני מנסה לתת כמה שיותר מקום לחומר עצמו. אני נמנעת מעיבוד יתר של המתכת, כדי להקנות לה מראה טבעי ועשיר יותר. כמה שפחות מיופייף, יותר מחמיא לחומר עצמו ולתכשיט כולו. לכל תכשיטי הזהב שלי אני מעניקה טיפול מפנק של גימור מט. הזהב נראה במלוא תפארתו כאשר הוא ללא השתקפויות, שלתפיסתי, מטשטשות ומעלימות את היופי שלו והופכות אותו בעצם, למראה. כשהתכשיט הוא מט, המתכת ברורה ונוכחת יותר, כך רואים את החומר עצמו ולא את מה שמשתקף בו. הצבע הזהוב בגימור מט מתאים כל כך לגווני העור השונים ולמבחר האינסופי של צבעי אבני החן. אז אם נחזור להתחלה... היום, בעידן הציפויים והגולדפילד, נערות ונשים רבות יותר עונדות תכשיטי זהב או תכשיטים בעלי גוון זהוב מבעבר. כשהייתי נערה ונפלתי בקסמו של עולם התכשיטים, לא ענדתי בכלל זהב. לא בהכרח בגלל המחיר וגם כי זה... נראה לי "מבוגר" מדי. היום זה לגמרי שונה – הזהב נמצא בכל מקום, החל מהחנויות היוקרתיות ביותר ועד אחרונת חנויות האקססוריז של "4 פריטים ב 100 ₪". ואילו הכסף, נדמה שכיום תכשיטי כסף הם דווקא מנת חלקן של נשים בוגרות יותר... מה לגבי השילוב של זהב וכסף יחד? בין אם מדובר בתכשיט אחד (נניח, טבעת עשויה כסף וגם זהב 14 קראט) ובין אם מדובר בתכשיטי כסף ותכשיטי זהב שנענדים יחד על הגוף - באופן אישי השילוב הזה פחות חביב עלי. אבל! אני מנסה לשחרר את הקיבעון ולמצוא עניין גם בשילובים האלה. לסיכום, למרות שתכשיט כסף עולה פחות כסף (😊) מאותו התכשיט לו היה עשוי זהב, שתי המתכות האלה נבחרו להוביל את עולם התכשיטים יחד לנצח. יש תכשיטים שיראו נפלא בזהב וכאלה שהמתכת שתתאים להם יותר היא דווקא כסף. עכשיו תורך... איזו מהשתיים את אוהבת יותר?

כן, סטודיו בקיבוץ... כולו שלי. כולו יד שניה. כולו מרגש! העסק שלי קיים כבר 15 שנה (!!!), תמיד בבית. היו חלומות, תיכנונים, שאיפות, אבל רק עכשיו הם הפכו למציאות. איך דווקא עכשיו? לפני כמה חודשים שמעתי על סטודיו באלוני אבא היפה והקצת רחוקה. מיהרתי ליצור קשר, כמעט סגרתי, אבל זה לא קרה. הסטודיו לא באמת התפנה. נשארתי עם החשק, שהלך וגבר, עד ש... לגמרי במקרה ספרתי לחברה, שגם לה יש סטודיו בקיבוץ, שאני מחפשת מקום בשבילי. לגמרי במקרה יום למחרת היא שלחה לי פרסום על סטודיו לידה שמתפנה. לגמרי במקרה הייתי הראשונה להתקשר. וזהו. שלי. לא ציפיתי, בחיי. אפשר להגיד שישבתי על הראש של אחראית השכירויות לעסקים בקיבוץ, חיפשתי חללים בקיבוץ שאולי לא חשבו עד היום להשכיר אותם, עד שבסוף זה פשוט הגיע. חברות טובות הבטיחו לי שזה מה שיקרה. רק "תשלחי את הבקשה, זה יגיע". ואני, טיפוס מקורקע שכמוני, הופתעתי שככה בדיוק זה קרה. פתאום חוזה, מו"מ עם השוכר הקודם על ציוד, אריזות, הובלה, יום ניקיון... הכל קרה ממש מהר. כל הציוד היפה והמשובח שאספתי עם השנים, מצא את מקומו והתאים בדיוק לחלל ולאופי של הסטודיו. לאורך השנים חיפשתי תמיד בכל מקום אליו הגעתי, בארץ או בחו"ל, ציוד לתצוגה. ממש התמכרתי לזה. התוצאה של החיפוש המתמיד היא אוסף אהוב ביותר של חפצים מלאי אופי וייחודיים שמשמשים אותי לתצוגה. כל מה שהייתי צריכה להשלים - רק יד שניה, ובעיקר הזדמנות מעולה "להתחדש" בפריטי וינטג' מהחלומות. התנחלתי בתוך המרקטפלייס והסתובבתי בכל הארץ לאסוף את כל מה שהיה חסר. זה חלק מפרך ולא פשוט, צריך לחפש המון, לחכות לתשובות, לבדוק מידות, אפשרויות איסוף או הובלה, לדמיין איך זה ישתלב, להתמקח קצת, למהר שלא יתפסו ולא להתבאס עם כן... אבל לא ראיתי אפשרות אחרת. היה לי ברור - רק רק רק יד שניה. ביחד עם בן בן הזוג והריינג'ר של השכן, הרמנו בית מלאכה שהוא כולו אני. יש (תמיד, לא?) עוד עבודה לעשות, כמה דברים קטנים, ממש בקרוב אסיים גם אותם. אז כל מה שנשאר לי זה לספר: - שיהיה אירוע פתיחה חגיגי, אשלח פרטים ותמונות של הסטודיו בהמשך - שבקרוב אפרסם ימי ושעות פתיחה - שיש קפה ועלים לתה ותמיד משהו טעים - שיקרו בסטודיו הזה הרבה דברים טובים, אני כבר עובדת על זה - שאני מתרגשת בטירוף ומחכה להפגש!

אחר צהריים אחד, כשהייתי בת 14, סבתא שלי אמרה לי פתאום משהו כמו: "שמעתי שיש חוג פלמנקו באודיטוריום, אני חושבת שזה ממש יתאים לך. רוצה שארשום אותך?" ואני, משהו כמו: "ברור, סבתא!" הדבר הבא שעשינו, באותו יום, עוד לפני שידענו את היום והשעה של החוג, עוד לפני שידעתי את שם המורה או שמעתי תו אחד של גיטרה, ניגשנו לחנות שהערצתי לבגדי מחול, קנינו חצאית פלמנקו, נעלי פלמנקו וזוג קסטנייטות. כמו שסבתא שלי חשבה שזה כל כך יתאים לי, גם אני ידעתי, זאת הולכת להיות התאהבות לנצח. ואכן, מאותו יום רקדתי פלמנקו באדיקות והשקעה עצומה עד גיל 22, כולל הצטרפות ללהקת הפלמנקו החיפאית ואחרי הצבא ללהקה תל אביבית רצינית, עם המון תלבושות והופעות, גם בסוזן דלאל... כמה שנים אחר כך... כשסיימתי את לימודי העיצוב בויצ"ו חיפה ועבדתי כארט דיירקטור במשרד פרסום, סיפרתי לחברה שאני רוצה ללמוד צורפות. ליום הולדתי ה 29 היא קנתה לי סדנת צורפות קצרה של שני מפגשים. שני המפגשים הפכו לשלושה והדבר הבא שעשיתי היה להירשם ללימודי צורפות בקבוצה, בהנחיית צורפת ותיקה. ידעתי, שוב, שזאת התאהבות שהיא לנצח. ליום הולדת 30 בן קנה לי ציוד צורפות מלא ומדהים ממיכאל, צורף שעלה מצרפת לישראל. עד היום יש לי חבילות סגורות של מקדחים מצרפת... המתנה המושלמת! ואז, כשרק התחלתי ליצור תכשיטים, סבתא מלכה שלי ספרה לי פרט משפחתי שלא הכרתי – סבא רבא שלה היה צורף! היא אפילו שלפה לי שרשרת עתיקה שהכין. מיד ענדתי את אחד התליונים שהיו על השרשרת והיא אפילו היוותה השראה לכמה עיצובים שבאו בעקבותיה. בכלל - את האהבה לתכשיטים קבלתי מסבתא מלכה שלי. היא אהבה להתגנדר ולהתקשט והיא זו שפינקה אותי מידי יום הולדת (אבל לא רק...) בטבעות ובשרשאות שהצטברו לכדי אוסף של ממש. אז... אולי נמצא שם בגנים? את הפעם הראשונה שמכרתי תכשיטים לא אשכח לעולם. חברה הכירה לי את החברה שלה – מירב לב-רן, שבמהרה הפכה להיות חברה שלי, אבל לא רק – היא הפכה להיות גם המנטורית שלי. היה לה מותג משל עצמה לתכשיטים והיא כבר היתה עמוק בעניינים, מנוסה ועם המון ידע בתחום. בלי להתבלבל היא הקצתה לי חלק מהדוכן שלה ביריד הקרוב בו השתתפה. זה היה בשוק הפשפשים ביפו. התרגשתי כל כך! סידרתי את מעט תכשיטי הכסף שהספקתי לעצב וחיכיתי בלב פועם בטירוף! הקניה הראשונה לא אחרה לבוא וזה היה כל כך מרגש – מישהי בחרה בתכשיט שלי! שלי! וואו, זו מחמאה מאין כמוה לצורפת מתחילה שכמוני. מירב ליוותה אותי לאורך כל ההתחלה של העסק שלי – המליצה על בעלי מקצוע, עזרה בתמחור ובמכירות, ייעצה באילו ירידים כדאי להשתתף, עודדה אותי לשחרר קיבעונות ולהעז. חלקה איתי את כל הידע שלה. מעולם לא ראתה בי מתחרה וממנה למדתי לעבוד בגישה החיובית הזאת. התחלתי למכור בקונסיגנציה לחנויות בתל אביב ובירושלים, פתחתי חנויות ב Etsy ובמרמלדה מרקט, התרוצצתי בכל יריד אפשרי בין חיפה לירושלים והוספתי ללמוד ולהתמקצע. תוך זמן קצר הפסקתי לקחת עבודות כמעצבת גרפית והתמקדתי רק בצורפות, אהבתי הגדולה והחדשה. עבדתי מיליון שעות ביום והייתי מאושרת עד הגג. כשעלמה, הבת הבכורה שלי נולדה, המותג שלי כבר היה מבוסס וצברתי ניסיון רב. אמנם בשנה הראשונה לקחתי פסק זמן ארוך, אבל כשחזרתי לעבוד הצלחתי (בקלות יחסית...) לשלב בין האמהות שהיתה לי חשובה מכל, לבין העסק שלי. ידעתי אז ואני יודעת היום את האתגר הגדול בשילוב בין האימהות ובין העצמאות ומול האתגר הזה אני עומדת גם היום. העסק שלי ידע תקופות שונות ומגוונות לאורך השנים, עבר שינויים, דיוקים והתאמות. אני גאה על הדרך הארוכה והטובה שעברתי ובזו שעוד אעבור...

בשונה מפלטת הצבעים המשמשת אותי בלבוש או בעיצוב הבית, דווקא כשמדובר בתכשיטים, אין צבע אותו לא אבחר לשלב. אבן טבעית וצבעונית, יחד עם זהב מט (ולא משנה באיזה קראט) - זהו חיבור שכולו יופי. כזו היא הספיר. היא תמיד עומדת בראש הרשימה כשאני ניגשת לעצב תכשיט בו משולבת אבן חן. הספיר מופיעה בטבע בכל גוון אפשרי: צהוב, כתום, חום, ירוק... ולא רק בגוון הכחול המוכר (הטבעת של הנסיכה דיאנה, זוכרות?) אבן הרובי היא בעצם ספיר שהגוון שלה הוא האדום-סגול הייחודי לה. אני בעיקר אוהבת לעבוד עם הספירים בגוון הורוד. יש כאלה בגוון ורוד ניוד, ממש כמו צבע העור – אלה אהובות עליי במיוחד. גם הגוונים הלבנים של הספיר מאד אהובים עליי. בכלל – אבנים לבנות תמיד משתלבות מדהים עם זהב מט. בכל גיחה שלי לחנות האבנים שבה אני קונה כבר שנים (את האבן הראשונה שקניתי אי פעם, קניתי שם... ) אני יוצאת "לצוד" אבני ספיר, בעיקר סלייסים. קשה ביותר לעמוד בפיתוי מול יופייה של ספיר מיוחדת ויפה, לא משנה כמה כאלה כבר יש לי... ולמי שמתעניינת בתחום הזה - ספיר היא גם האבן המזוהה עם חודש ספטמבר (אפילו האותיות עוזרות לנו לזכור את זה...)