אחר צהריים אחד, כשהייתי בת 14, סבתא שלי אמרה לי פתאום משהו כמו: "שמעתי שיש חוג פלמנקו באודיטוריום, אני חושבת שזה ממש יתאים לך. רוצה שארשום אותך?"
ואני, משהו כמו: "ברור, סבתא!"
הדבר הבא שעשינו, באותו יום, עוד לפני שידענו את היום והשעה של החוג, עוד לפני שידעתי את שם המורה או שמעתי תו אחד של גיטרה, ניגשנו לחנות שהערצתי לבגדי מחול, קנינו חצאית פלמנקו, נעלי פלמנקו וזוג קסטנייטות.
כמו שסבתא שלי חשבה שזה כל כך יתאים לי, גם אני ידעתי, זאת הולכת להיות התאהבות לנצח.
ואכן, מאותו יום רקדתי פלמנקו באדיקות והשקעה עצומה עד גיל 22, כולל הצטרפות ללהקת הפלמנקו החיפאית ואחרי הצבא ללהקה תל אביבית רצינית, עם המון תלבושות והופעות, גם בסוזן דלאל...
כמה שנים אחר כך...
כשסיימתי את לימודי העיצוב בויצ"ו חיפה ועבדתי כארט דיירקטור במשרד פרסום, סיפרתי לחברה שאני רוצה ללמוד צורפות.
ליום הולדתי ה 29 היא קנתה לי סדנת צורפות קצרה של שני מפגשים. שני המפגשים הפכו לשלושה והדבר הבא שעשיתי היה להירשם ללימודי צורפות בקבוצה, בהנחיית צורפת ותיקה. ידעתי, שוב, שזאת התאהבות שהיא לנצח.
ליום הולדת 30 בן קנה לי ציוד צורפות מלא ומדהים ממיכאל, צורף שעלה מצרפת לישראל. עד היום יש לי חבילות סגורות של מקדחים מצרפת...
המתנה המושלמת!
ואז, כשרק התחלתי ליצור תכשיטים, סבתא מלכה שלי ספרה לי פרט משפחתי שלא הכרתי – סבא רבא שלה היה צורף! היא אפילו שלפה לי שרשרת עתיקה שהכין. מיד ענדתי את אחד התליונים שהיו על השרשרת והיא אפילו היוותה השראה לכמה עיצובים שבאו בעקבותיה.
בכלל - את האהבה לתכשיטים קבלתי מסבתא מלכה שלי. היא אהבה להתגנדר ולהתקשט והיא זו שפינקה אותי מידי יום הולדת (אבל לא רק...) בטבעות ובשרשאות שהצטברו לכדי אוסף של ממש.
אז... אולי נמצא שם בגנים?
את הפעם הראשונה שמכרתי תכשיטים לא אשכח לעולם.
חברה הכירה לי את החברה שלה – מירב לב-רן, שבמהרה הפכה להיות חברה שלי, אבל לא רק – היא הפכה להיות גם המנטורית שלי.
היה לה מותג משל עצמה לתכשיטים והיא כבר היתה עמוק בעניינים, מנוסה ועם המון ידע בתחום. בלי להתבלבל היא הקצתה לי חלק מהדוכן שלה ביריד הקרוב בו השתתפה. זה היה בשוק הפשפשים ביפו. התרגשתי כל כך! סידרתי את מעט תכשיטי הכסף שהספקתי לעצב וחיכיתי בלב פועם בטירוף!
הקניה הראשונה לא אחרה לבוא וזה היה כל כך מרגש – מישהי בחרה בתכשיט שלי! שלי!
וואו, זו מחמאה מאין כמוה לצורפת מתחילה שכמוני.
מירב ליוותה אותי לאורך כל ההתחלה של העסק שלי – המליצה על בעלי מקצוע, עזרה בתמחור ובמכירות, ייעצה באילו ירידים כדאי להשתתף, עודדה אותי לשחרר קיבעונות ולהעז. חלקה איתי את כל הידע שלה. מעולם לא ראתה בי מתחרה וממנה למדתי לעבוד בגישה החיובית הזאת.
התחלתי למכור בקונסיגנציה לחנויות בתל אביב ובירושלים, פתחתי חנויות ב Etsy ובמרמלדה מרקט, התרוצצתי בכל יריד אפשרי בין חיפה לירושלים והוספתי ללמוד ולהתמקצע.
תוך זמן קצר הפסקתי לקחת עבודות כמעצבת גרפית והתמקדתי רק בצורפות, אהבתי הגדולה והחדשה.
עבדתי מיליון שעות ביום והייתי מאושרת עד הגג.
כשעלמה, הבת הבכורה שלי נולדה, המותג שלי כבר היה מבוסס וצברתי ניסיון רב.
אמנם בשנה הראשונה לקחתי פסק זמן ארוך, אבל כשחזרתי לעבוד הצלחתי (בקלות יחסית...) לשלב בין האמהות שהיתה לי חשובה מכל, לבין העסק שלי.
ידעתי אז ואני יודעת היום את האתגר הגדול בשילוב בין האימהות ובין העצמאות ומול האתגר הזה אני עומדת גם היום.
העסק שלי ידע תקופות שונות ומגוונות לאורך השנים, עבר שינויים, דיוקים והתאמות.
אני גאה על הדרך הארוכה והטובה שעברתי ובזו שעוד אעבור...
