ימים בהם נדרשות התאמות

אי אפשר לדעת איך השבוע הזה יסתיים

בקושי אפשר להבין איך הוא בכלל התחיל.

עוד שבוע של ימים מורכבים כל כך, רגשיים, מבלבלים, לא צפויים...

בתוך החיים המוטרפים האלה, גם אני מנסה בכל יום מחדש, להבין ולמצוא את הדרך החדשה שלי.

בשבועות הראשונים למלחמה הייתי משותקת.

לא הצלחתי לאסוף שוב את עצמי ואת המחשבות לכדי עבודה ויצירה. רחוק מזה.

חשבתי, כמו רבות אחרות בתחומיהן השונים, שתכשיטים יהיו הדבר האחרון שיעניין מישהו,

למרות שידעתי שדווקא לתכשיטים יש כוח ענק בחיזוק, בעידוד, ביכולת להנציח וגם להזכיר,

יכולת מיוחדת השמורה אולי בעיקר לתכשיטים ולקעקועים.

כך גם אצלי: ביום השני למלחמה, מתוך צורך עצום לקבל איזשהו חיזוק, ליפפתי סביב הרגל שלי

את השרשרת היחידה שיש לי מסבתא לאה שלי, שנפטרה כשהייתי ילדה.

רציתי ממש בדחיפות להרגיש איכשהו שוב קרובה אליה, מחובקת ואולי אפילו מוגנת.

על הצוואר אני עונדת את השרשרת שקבלתי מסבתא מלכה שלי, שנפטרה לא מזמן.

אין סיכוי שאוריד אותה ממני בקרוב. אני צריכה להרגיש שהיא איתי, מלווה אותי.

כאן בתמונות: סבתא לאה שלי וקעקוע שעשיתי לזכרה של סבתא מלכה.

באופן כמעט פאסיבי, כשפנתה אלי חברה מהקיבוץ וסיפרה לי שבעיתון "לאישה" ובמדור FF ב"מאקו" יש ביקוש לשרשראות שמתאימות לרוח התקופה: כאלה עם מגיני דוד, משפטי חיזוק, או תליונים של ארץ ישראל, השתכנעתי להכין משהו ולשלוח.

מה שיהיה יהיה.

היות ונושאים כאלה מעולם לא ניתן היה למצוא בעיצובים שלי ומעולם לא חשבתי שאשתמש במוטיבים כאלה, בחרתי 2 תכשיטים קיימים, ועל הבסיס שלהם יצרתי 2 דגמים חדשים, שאכן מתאימים לרוח התקופה.

את שניהם שלחתי לפרטי הקשר שקבלתי מחברה שלי והמשכתי הלאה.

להפתעתי, גיליתי אחרי כמה ימים ששני הדגמים אכן זכו להתפרסם, בעיתון "לאישה" וגם באתר "מאקו".

שמחתי גם לקבל מכמה נשים פניות לרכוש את הדגמים האלה, התרגשתי שהם נגעו לליבן ודווקא בהן בחרו מתוך המבחר שפורסם.

שמחתי גם על ההזדמנות לתת להן ולנשים נוספות - חיילת חמודה, מילואימניקית, נערת בת מצווה, למשל... להתחזק ולהתעודד קצת מתכשיטים חדשים דווקא בימים האלה.

ויש עוד תכשיט אחד חדש אותו כן יצרתי.

התבקשתי לעצב שרשרת עם תליון שמנציח ילד שנרצח המלחמה הזאת.

אולי גם עליו אספר יום אחד.

ככל שעברו הימים, הצלחתי לאסוף כוחות ומוטיבציה שיאפשרו לי לחזור לעבוד בהדרגה.

ימי העבודה בסטודיו החדש שלי הם הטובים ביותר. אני מצליחה, בצמוד לחדשות, לעבוד במרץ יחסי.

אותו סטודיו חדש, ימשיך לחכות בסבלנות לאירוע פתיחה חגיגי שיבוא בימים טובים יותר,

בתקווה שיגיעו בקרוב.

מחכה בכיליון עיניים לימים שקטים וטובים, שכל החטופות והחטופים ישובו הביתה בבריאות שלמה,

נפשית ופיזית.

שהחיילים והחיילות יסיימו את המערכה הקשה הזו בבריאות ובטוב, עד כמה שאפשר.

שתושבי ותושבות הקיבוצים, המושבים והערים שחוו את הקושי הנורא,

ימצאו את הכוחות להרגיש בית חזק ובטוח, בכל מקום בו יבחרו.

שנרגיש שוב בטוחות ונינוחות בעשייה ובפרנסה שלנו.

שכ-ו-ל-נ-ו נשוב למסלול חיינו, עד כמה שניתן.