בטבעת זו! שהלכה לאיבוד...

בטבעת זו, שהלכה לאיבוד...

כן, זו טבעת הנישואים שלי (אחת מהן, אבל על זה כבר כתבתי בפוסט אחר...)

והיא הלכה לי לאיבוד. בארגנטינה.

אחר צהרים אחד, בדרך למלון,

גיליתי שהטבעת הדקיקה הזו נעלמה.

אחרי חיפוש בתיק ובכיסים, הבנתי שאין טעם לחפש. היא פיצית.

מה הסיכוי שמישהו ימצא אותה?

ואנחנו אחרי עוד יום טיול בבואנוס איירס,

איפה להתחיל בכלל?

ואז נזכרתי.

ביקרתי באותו יום בחנות יפהפיה,

מלאה בחפצים יפים ומיוחדים לבית.

מצאתי שם מעין קובית עץ שחשבתי שתתאים כמעמד לטבעות.

הנחתי עליה כמה מהטבעות שלי, ראיתי שזה מושלם, קניתי ויצאתי.

הבנתי שאם יש מקום אחד שאולי אפשר למצוא בו אותה, זה המקום.

חזרתי בריצה לחנות ובספרדית המתנשפת והשבורה שלי סיפרתי למוכרת (שזכרה אותי), שנפלה לי טבעת.

היא באה מיד לחפש איתי.

חיפשנו יחד כמה שניות במקום בו היתה הקוביה ולא מצאנו.

פתאום היא התכופפה ומצאה לי את הטבעת, שהיתה מונחת על השטיח!

התחלתי לבכות... לא ברור, הא?

הרי יש לי שתי טבעות נישואים וזאת היא הפשוטה יותר וגם הפחות יקרה מבין השתיים.

ואני יכולה להכין לי בקלות עוד אחת כשנחזור לארץ, מה הביג דיל?

בכל זאת, זו הטבעת שאני עונדת מאותו יום שמח ונקשרתי אליה...

והמוכרת המתוקה? התחילה לבכות יחד איתי.

התחבקנו בדמעות, הודיתי לה המון וחזרתי בריצה למלון.

מאושרת סיפרתי לבן ולבנות שהטבעת נמצאה והלכתי לחתוך ירקות לארוחת ערב.

מאז אני בודקת כל הזמן שהיא לא נעלמה לי שוב.

ככה הם, התכשיטים האלה.

מסמלים לנו בשקט רגע בחיים, מישהו או מישהי, אירוע או מקום.

כשהם אובדים לנו, הלב קצת נשבר.

נכון, זה רק חפץ.

אבל לא תמיד ניתן למצוא תחליף או לשחזר.

תכשיט הוא החפץ היחיד שנמצא כל הזמן עלינו, חלק מאיתנו, מנצנץ לנו זיכרון יקר.

הטבעת שלי נמצאה, אבל היו גם תכשיטים שאבדו לי עם השנים וטרם נמצאו.

מוזמנות לחלוק גם אתן מסיפורי התכשיטים האבודים שלכן.

זו טבעת הנישואים השניה, שבינתיים יושבת לה טוב טוב על האצבע!